גידול ילד הוא אתגר, וכאשר הילד הוא בעל צרכים מיוחדים, האתגרים גדלים משמעותית. משפחה המתוודעת לצרכים המיוחדים של ילדהּ זקוקה להיערכות ובחינה מחודשת של כל התא המשפחתי. ראשיתה של הורות זו מאופיינת בדרך כלל בעומס רגשות.
תהליך ההתמודדות מתחיל מהרגע שבו ההורים או סביבתם חשים שמשהו אינו כשורה.
חשיבות האבחון וההתערבות המוקדמת: גילוי מוקדם של המוגבלות והתערבות מוקדמת הן קריטיות עבור הילד והמשפחה. התערבות מוקדמת (מהלידה ועד הכניסה לבית הספר), במיוחד בגילים 3–5, יכולה לשפר משמעותית את תפקודו והישגיו של הילד ואף להגביר את החוסן המשפחתי. ככל שהאבחנה מוקדמת יותר, כך ניתן לקדם את תפקודו והתפתחותו של הילד בצורה הטובה ביותר.
הפניה לאבחון: כאשר עולה חשש לקושי התפתחותי, מומלץ לפנות תחילה לרופא הילדים ובמקביל להתייעץ עם אנשי הצוות החינוכי (גננת/מורה). אם הרופא רואה צורך, הוא יפנה לאבחון במרכז להתפתחות הילד המעסיק צוות רב-תחומי. האבחון נועד לתת תמונת מצב מדויקת לגבי חוזקות הילד וקשייו, ולאפשר תכנון התערבות מותאמת.
שיתוף הילד בתהליך האבחון: חשוב לשתף את הילד בנעשה, להסביר לו ברמה המתאימה לגילו שמטרת האבחון היא לסייע לו ולהקל עליו, ולא לגרום לו לחוש שהוא עומד בפני "מבחן". הימנעו מלשדר לחץ או חשש. חשוב להסביר לילד מהם תחומי החוזק שלו, ורק לאחר מכן את חולשותיו היחסיות.
המפגש עם אנשי המקצוע: חשוב לראות את המפגש עם גורמי מקצוע (רפואיים וחינוכיים) כמפגש עמיתים – ההורים הם המומחים לילדם, ואיש המקצוע הוא המומחה לקושי הספציפי. חשיבותו של אף גורם אינה גדולה יותר.
החוסן של המשפחה הוא היכולת שלה לעמוד באתגרי החיים ולאמץ הסתגלות חיובית בהקשר של השינוי הגדול, כך שהיא יוצאת מחוזקת וצומחת מתוך החוויות.
נוכחות הילד עם הצרכים המיוחדים משפיעה מאוד על האחים ועל המעגלים המשפחתיים השונים – סבא וסבתא, דודים. חשוב לשים לב להתמודדות שלהם ולתת לה מענה בצורה המיטבית ביותר.
כדי לסייע לבני המשפחה בהתמודדות: