הזדהות

חשוב לשוחח עם הילדים על משמעות יום הזיכרון ועל חשיבות של הזיכרון עצמו, שכן כל עוד אנו זוכרים את מעשיהם וגבורתם של הנופלים, הם מתקיימים בליבנו ובתודעתנו, גם אם לא הכרנו אותם אישית. ניתן להראות לילדים שיום הזיכרון הוא "דרך המלך" לעצמאותנו ולהסביר כי הקשר ביניהם אינו מקרי, שכן העצמאות שלנו הושגה בזכותם של הנופלים והפצועים - אין שמחת אמת ללא ידיעת המחיר ששולם עבורה וזיכרון אלו שנתנו נפשם עבור כולנו.

כשאנו משוחחים עם הילדים על הקשר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, עלינו לתאר בפניהם לצד הסכנות שארבו לנו אז וחלקן עדיין אורבות לנו כיום, את כוחו של עם ישראל להתמודד גם מכוח האמונה בצדקת זכותנו לעצמאות מחד, וגם מיכולתנו להתגייס יחדיו למימוש מטרת העצמאות והריבונות מאידך.

עלינו לרומם את הכוח שבליכוד כל מגזרי העם ולהבהיר כי ה"דבק" המשותף לכולנו רב מהשונות. חשוב לציין בפני הילדים את משאבי הכוח הקיימים לרשותנו, כגון כוחו של צה"ל, ההסתמכות על כוחות הביטחון השונים, חשיבות התעשייה והחקלאות (עצמאות כלכלית), תרומת המדע וההון האנושי (יתרון איכותי), חיי רוח ותרבות (כוח הרוח), ושאיפתנו להדברות ולחיי שכנות טובה עם המדינות הסובבות אותנו, חרף הבדלי דת ותרבות. ניתן להראות ולהדגיש כי אמנם ההיסטוריה של עם ישראל רצופה באיומים ובסכנות, אך המציאות הוכיחה כי בכולם עמדנו ולכן נוכל לעמוד בכך גם בעתיד, אם רק נשמור על האופי המיוחד שלנו ועל אחדותנו.

טקסי יום הזיכרון והצפירות מפגישים את ילדנו עם הכאב והשכול, ללא תלות בגילם והבנתם. מומלץ להסביר לילדים מה עומד להתרחש ביום זה. רצוי להכינם ואף לחשוף אותם לקול הצפירה (ניתן לדמותה בדרך זו או אחרת), לעמידת הדום השקטה, למטחי הירי באזכרות ואף לבכי של מבוגרים אל מול האנדרטאות או הקברים. כאשר מדובר בילדים בגילאים צעירים, עלינו ללוות אותם לטקסי האזכרות המתקיימים ביום הזיכרון, להקפיד על לבוש מתאים ומכבד ועל ענידת מדבקת זיכרון, תוך מתן הסבר על כללי הטקס. יש לתת להם יד בעת שמיעת הצופרים או מטחי הירי. זכרו כי האבל הוא של כולנו, והילד ילמד להתמודד עימו לצדכם.

​הכינו את ילדיכם למעבר החד בין אווירת העצב להתפרצות השמחה, לקולות הנפץ של הזיקוקים ולנהירת ההמונים לחגיגות העצמאות. זכרו כי על ילדים קטנים יש לשמור ולהשגיח בתוך ההמון. מנגד, לילדכם הגדולים תנו חופש לבלות ולשמוח, אך וודאו היכן ועם מי הם מתכוונים לבלות. רצוי להזהירם משתיית אלכוהול, מסכנות השימוש באביזרים שונים (נפצים) ומסכנות הכביש. כדאי אף להתארגן להסעות משותפות ע"י הורים ו/או לחברם להסעות הציבוריות המתקיימות ביום זה. חשוב להדגיש כי הצעות אלו הן כלליות ועקרוניות, על כן חשוב להתאימן לגיל הילדים ולצרכיהם האישיים, כפי שאתם ההורים יודעים ומכירים.

​ביום הזיכרון הופך האבל הפרטי של המשפחות השכולות לנחלת הכלל. טקסי יום הזיכרון והצפירות מפגישות את ילדנו עם השכול, ללא תלות בגילם והבנתם. כיצד ילדים מבינים את מושג המוות ואיך ניתן לשתף אותם ביום הזיכרון, בהתאם לגילם, באופן שיעזור  להם להתמודד עם אסון אישי עכשווי או עתידי?

עיבוד מושג המוות מערב היבט קוגניטיבי ורגשי. ההיבט הקוגניטיבי עוסק בהבנת העובדות הקשורות במוות: מהו המוות, מה קורה למת, לאן הוא הולך, האם יחזור וכדומה. ההיבט הרגשי עוסק ברגשות העולים בהתמודדות עם המוות, כמו מה מרגישים כשמשהו מת? מי אשם במוות? על פי פרופסור סמילנסקי, שחקרה את תפיסת המוות אצל ילדים, עיבוד מושג המוות כולל חמישה היבטים עיקריים. הבנת היבטים אילו נחוצה במיוחד בעת התמודדות הילד עם אובדן ישיר, לצורך התאבלות תקינה ושיקום. 

  1. ​אי הפיכות המוות: הבנה שהמת לא ישוב לחיים, ולא יחזור לעולם (בניגוד לנסיעה או מילואים). בעת אבל אישי, השגת הבנה זו מאפשרת את תחילת תהליך האבל ומאפשרת בעתיד לילד לארגן מחדש את חייו.
  2. סופיות המוות: הבנה שהמת איננו חי, ולא מייחסים לו תכונות של חי: הוא אינו נושם, אינו סובל, אינו מרגיש. ההבנה הזאת חשובה כי ילד שאביו מת ומקבל את סופיות המוות, מבין שאינו צריך להמשיך לקיים יחסים רגשיים עם אביו המת כמו שקיים עם אביו החי. הבנה זו תאפשר לו בעתיד לקיים קשר רגשי עם אנשים אחרים, כמו למשל בן זוג חדש של אימו, בלי להרגיש שהוא "בוגד" באביו.
  3. סיבתיות המוות: ההבנה למה התרחש המוות (מחלה, זקנה, תאונה). הבנה זו עוזרת לעיבוד הרגשות העולים בשלב השני של האבל וכוללים כעס, אשמה, האשמה, חרדה. הבנת סיבת המוות יכולה להקל על עיבוד רגשות אילו ולמנוע רגשות אשם העולים בילד.
  4. הכרחיות המוות: הבנה שמוות הינו תופעה טבעית, "חלק מהחיים", ושבסוף כולם מתים, רק הנסיבות והזמן משתנה. הבנה זו עוזרת  לילד לקבל רגשית את סיבת המוות ומקלה על תחושת השוני והבדידות - לא רק לו מת מישהו יקר לכולם זה יקרה בסופו של דבר.
  5. זקנה: תפיסת הרצף הביולוגי של החיים. לידה, גדילה, הזדקנות ומוות.

הבנת מושג המוות מתפתחת עם הגיל ומושפעת מנסיבות החיים של הילד ומרמתו הקוגניטיבית. ילדי גן בישראל מקדימים בהרבה ילדים באותו גיל מחו"ל בהמשגת המוות. עד גיל 3-4 לילדים שגדלו בנסיבות חיים נורמטיביות, אין תפיסה מעוצבת ראשונית של מוות. מגיל טרום-חובה הם מתחילים להבין חלקית את מושג המוות, גם אם לעיתים באופן מסולף. הבנה זו מתפתחת משמעותית בגן חובה, ומשם מתפתחת בהדרגה עד  כיתה ד', כאשר בגיל זה ניתן כבר לראות רכישה מלאה של מושג המוות של בני אדם אצל 98% מהילדים.

למבוגר תפקיד מרכזי בעזרה לילד בהבנת מושג המוות ובעת הצורך, בתיווך תהליך האבל. התעלמות ממוות אינה עוזרת להבנתו, אלא יוצרת הרגשה שזה נושא שיש לשמרו בסוד, לכן חשוב שילדים יעבדו את נושא המוות כשלב מכין לקראת אפשרות של  איבוד נפש יקרה בעתיד.

  • ​מוות הוא חלק מהחיים ולכן גם שיחה עליו יכולה להתרחש באופן טבעי בכל מקום וזמן - במסגרת טיולים בטבע, במקרה מוות של חיית מחמד, בעת מעבר בבתי קברות, ובימי הזיכרון.
  • כמו בכל שיחה בה חשוב לנו לנטר את הבנתו של הילד, גם כאן מומלץ לשוחח עם הילד כשיש לנו את היכולת להפנות אליו קשב מלא.
  • חשוב לשוחח עם הילד באופן פתוח וכן, ולהיות רגיש לשאלות שהוא מעלה.
  • לילדים צעירים חשוב לתת הסברים מוחשיים.
  • כל שיחה נערכת באופן מעגלי: בשלב הראשון שאלה שתספק לנו מידע לגבי הבנת הילד, חיזוק הבנות נכונות ותיקון שגויות. לאחר מכן, מתן פתח לשאלות נוספות של הילד, ולבסוף סגירת הנושא תוך חיזוק הגנות המאפשרות התמודדות רגשית.