הזדהות

הגדרה כללית

עיכוב התפתחותי משמעותו איחור בהשגת מדרגות ההתפתחות שצפויות בהתאם לטווח גילאים מקובל בכל אחד מהתחומים בהם בני אדם מתפתחים באופן טבעי – מוטורי, קוגניטיבי, חברתי, וריגשי.

ייתכן עיכוב התפתחותי בתחום אחד או יותר לרבות תנועתיות (מוטוריקה) עדינה וגסה, תקשורת וכישורים שפתיים או קושי ביצירת קשרים חברתיים .

שלבי ההתפתחות הם אוניברסליים, אך כל ילד מתפתח בקצב האישי שלו, קצב המושפע ממגוון גורמים גנטיים וסביבתיים. מרבית הילדים מתפתחים באופן תקין, אך לכעשרה אחוזים יש איחור משמעותי בתהליכי ההתפתחות השונים. ילדים אלו נכנסים לקטגוריה של ילדים עם עיכוב או איחור התפתחותי.

אבחנות של עיכוב התפתחותי

  • עיכוב התפתחותי תפקודי, המתייחס לעיכוב התפתחותי כוללני
  • עיכוב התפתחותי שפתי

במשרד החינוך, עיכוב התפתחותי תפקודי יוכר לילד שאובחן על ידי רופא מומחה בנוירולוגיה של הילד או בהתפתחות הילד, או על ידי פסיכולוג חינוכי או התפתחותי, בשילוב קלינאי תקשורת או מרפא בעיסוק. אין רף הכרה כמותי נדרש.

מיומנויות יסוד שבהן ניכר העיכוב

העיכוב ההתפתחותי עשוי להתבטא באחד או יותר מארבעת תחומי היסוד:

  • מוטוריקה גסה (תנועה במרחב): ייתכן קושי ביכולת לבצע פעילות גופנית מאומצת, חולשה בשרירים, התעייפות מהירה וליקויי יציבה.
  • מוטוריקה עדינה (קואורדינציה של ידיים): ייתכן קושי בהתפתחות של יד דומיננטית, תנועות מסורבלות ולא קואורדינטיביות בביצוע פעילויות ידיים הדורשות דיוק.
  • שפה ותקשורת: ייתכן קושי ברכישת שפה ובשימוש במילים ובמשפטים, המשפיע על היכולת לארגן את המידע המילולי ליצירת תקשורת עם אחרים.
  • חיברות: ייתכן קושי בפיתוח אינטראקציה חברתית עם בני הגיל או הבנת מצבים חברתיים.

איחור או פער באחד מארבעת התחומים הללו עלול להשפיע על רכישת מיומנויות מורכבות, על מימוש פוטנציאל הלמידה ועל תפקודי היום יום.

ילד עם לקות שפתית אינו מתפתח על פי שלבי ההתפתחות השפתית הנורמלית.

הגדרה כללית

לקות שפתית היא סטייה איכותית מההתפתחות השפתית התקינה. הילד אינו מתקדם בהתאם לשלבי ההתפתחות המצופים, ולעתים מציג דפוסי שפה שאינם מאפיינים התפתחות נורמלית (Bloom and Lahey, 1978).
לקות שפתית עשויה להופיע כלקות עיקרית או כחלק ממוגבלויות אחרות כגון מוגבלות חושית, מוגבלות קוגניטיבית התפתחותית, השפעות סביב הלידה או מוגבלות על רצף האוטיזם.

הלקות השפתית יכולה לבוא לידי ביטוי בתוכן השפה, בצורה (צלילים, מילים ותחביר), בשימוש בשפה או בשילוב של כמה תחומים (ASHA, 1993).

ביטויי לקות שפתית לפי תחומים

  • בתחום התוכן הליקוי יתבטא בהבנה ובהבעה של שפה. הילד יאחר ברכישת מילים ראשונות ובהבנת משמעותן ובבניית צירופים ומשפטים, יהיה בעל אוצר מילים מצומצם וישתמש במילים כלליות ולא מדויקות (לדוגמה, שימוש בפועל "לעשות" במקום בפועל המדויק או במילים "את זה" במקום בשם של החפץ).
  • בתחום השימוש הליקוי יתבטא בקושי בשימוש בשפה בזמן שיח ובקושי בהתאמתו של השיח להקשרים שונים (לדוגמה, שונות בין השיח עם ההורים לשיח עם החבר או עם הגננת או המורה) וכן בקושי להבין מה מתאים לומר למי ומתי.
  • בתחום הצורה הליקוי יתבטא בקושי ברכישה ובפענוח של הכללים, כמו כללים הנוגעים בצלילי הדיבור, כללים דקדוקיים הנוגעים במילים ובמשפטים וכללי התחביר (לדוגמה, ריבוי טעויות בנטיות של פעלים ושמות עצם: "הילדה לקח לי", "הרבה כלב").

כשמדובר בלקות, ההתפתחות אינה תואמת את שלבי ההתפתחות התקינה. קיים הבדל איכותי ולא רק כמותי בתפקוד השפתי, כלומר לא מדובר רק באיחור בהתפתחות, אלא שההתפתחות שונה באופייה מן ההתפתחות התקינה. כמו כן ייתכן שהפער לא יצטמצם לגמרי, ויישארו תופעות שפתיות חריגות שישפיעו על תפקודים עתידיים של הילד, כמו כישורי הלמידה. בכל מקרה של חשש או התלבטות, יש לפנות לרופא המשפחה ולמכון להתפתחות הילד לאבחון של קלינאי תקשורת.

לקות שפתית – סוגי אבחון וגורמים מאבחנים

לקות שפה מאובחנת על ידי אנשי המקצוע במרכז להתפתחות הילד.

לקות שפה מאובחנת על ידי קלינאי תקשורת. במקרה שישנו חשד כי קיים איחור בהתפתחות השפה של הילד, יש לפנות תחילה לרופא הילדים או לרופא המשפחה המטפל. לרופא הילדים יש ידע וניסיון רב, והוא יוכל להמליץ על בירור נוסף של קלינאי תקשורת במידת הצורך. במקביל לפנייה לרופא כדאי תמיד להתייעץ עם אנשי הצוות במסגרת החינוכית ולשמוע כיצד הם רואים את הילד ואת תפקודו. מידע זה חשוב ותורם להבנת תפקודו של הילד.

במידת הצורך יפנה אתכם הרופא לאבחון במרכז להתפתחות הילד. הצוות במרכז להתפתחות הילד יקבל מכם מידע ראשוני (אין-טייק) ויבחר את המשך הבירור לגבי סוג ההערכה הנדרשת, ואת אנשי המקצוע המעורבים בה. הצוות יבצע הערכה על פי הצורך, ובסיומה יתקבל מידע לגבי תפקודו של הילד והמלצות להתערבות הנדרשת.

לצורך ועדת זכאות ואפיון או צוות רב מקצועי במערכת החינוך, יש להביא מסמך מרופא מומחה בנוירולוגיה של ילדים או בהתפתחות הילד או פסיכולוג (חינוכי או התפתחותי) ואבחנה של קלינאי תקשורת.